החלטה בתיק בש"א 4148/03

1.         המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה כתביעה ייצוגית, מכוח ס' 338 לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: " חוק החברות").

            הבקשה מתייחסת להצעת רכש של מניות חברת קניאל אריזות משקה בע"מ וקניאל תעשיות אריזה בע"מ (להלן: " החברות"), שבוצעה ע"י המשיבים 3-7 (להלן: " המציעים").

            המבקש עתר כי בית המשפט יקבע כי המחיר שהוצע בהצעת הרכש של החברות הוא פחות ונמוך משמעותית משוויין ההוגן של המניות.

2.         בטרם הדיון בבקשה לגופה, הוחלט בהסכמת הצדדים כי בית המשפט יחליט לגבי היקף הקבוצה, ויקבע האם בעלי מניות של החברות שהסכימו להצעת הרכש, יכולים להימנות עם הקבוצה, אם לאו.

3.         המבקש טען כי כל הניצעים בהצעת רכש מלאה שהתקבלה, זכאים לבקש סעד הערכה, וכל הניצעים בהצעה זכאים ליהנות מתוצאותיה של התביעה הייצוגית, אם תתקבל. 

            מנגד, טענו המשיבים כי ניצעים אשר נענו להצעת הרכש, וגם ניצעים אשר לא התנגדו לה, אינם זכאים להיכלל בקבוצה.

4.         כדי להכריע במחלוקת, על בית המשפט לפרש את הוראתו של ס' 338 לחוק החברות. הסעיף קובע:

          "(א) בית המשפט רשאי, לבקשתו של כל מי שהיה ניצע בהצעת רכש מלאה שהתקבלה כאמור בסעיף 337(א), לקבוע כי התמורה בעבור המניות היתה פחות משוויין ההוגן, וכי יש לשלם את השווי ההוגן, כפי שיקבע בית המשפט" (ההדגשה אינה במקור, ר. ר).

            הצדדים חלוקים ביחס לפרשנותו של הביטוי "כל מי שהיה ניצע בהצעת רכש מלאה שהתקבלה כאמור בסעיף337(א)".

5.         המבקש טוען כי יש לתת לביטוי את המשמעות הפשוטה שלו, ולקבוע כי כל מי שהיה ניצע בהצעת הרכש, רשאי להגיש את התביעה הייצוגית (וליהנות מתוצאותיה), בין אם הוא נענה להצעת הרכש, בין אם התנגד לה, ובין אם כלל לא הביע את עמדתו לגביה.

            המבקש טען כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הדין הרצוי. עם זאת, לטענתו, אף אם בית המשפט סבור כי המצב החוקי אינו משקף את הדין הרצוי, על בית המשפט לאכוף את הוראתו של חוק החברות, והוא אינו רשאי לסטות מהוראות המחוקק.

            ב"כ המבקש מפנה גם לפסקי דין של בית המשפט המחוזי, לדעות מלומדים, ולעמדת המחוקק כפי שהיא נובעת מדברי ההסבר להצעה לתיקון סעיף 338 (הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 3132 מיום 18.6.2002), ומדבריה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ר' פרוטוקול דיוני ועדת חוקה חוק ומשפט מיום 28.2.2005).

6.         מנגד, טוענים המשיבים כי על מנת לפרש את החוק, יש לבחון הן את לשונו והן את תכליתו, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי. לטענת ב"כ המשיבים, לשון החוק תומכת במסקנה כי רק בעלי מניות שהתנגדו להצעת הרכש יכולים לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הערכה.

            בנוסף, וזה העיקר, ב"כ המשיבים טוען, כי תכלית החוק תומכת באופן מובהק במסקנה זו. מדובר על פי הטענה הן בתכליתו הפנימית של ס' 338 לחוק החברות, והן בפרשנות הסעיף לאור תכליתו של מנגנון הצעת הרכש המלאה בכללותו.

7.         אכן, כפי שנקבע לא אחת, בית המשפט, בבואו לפרש חוק, צריך לפרש את לשון החוק באופן שיגשים את תכליתה:

            " מבין המשמעויות... השונות שהטקסט סובל... יש לבחור באותה משמעות... המגשימה את התכלית המונחת ביסוד הטקסט החקיקתי... זה כלל התכלית אשר מעמיד את התכלית ככלל הפרשני המרכזי... זהו כוכב הצפון של הפרשנות והציר עליו היא סובבת" (ר' א' ברק, פרשנות במשפט (כרך שני - פרשנות החקיקה), עמ' 85).

            עם זאת, התכלית צריכה להיגזר מלשון החוק - כפי שקובע הנשיא ברק בספרו הנ"ל:

          "... נקודת המוצא של כל פרשנות חוק היא הלשון בה נקט החוק. "הטקסט" הוא הבסיס לכל פרשנות... פרשנות החקיקה חייבת להעניק ללשון אותה משמעות הנופלת לגדר מובנה של הלשון עבור דובריה... אין התכלית יכולה לבטל את הלשון, או להוסיף על לשון החוק מה שאין בה... מתן משמעות לטקסט החקוק, שהוא אינו יכול לשאתה מבחינה לשונית, נוגד את השיקולים החוקתיים העומד ביסוד הפרשנות. הוא אינו עולה בקנה אחד עם עקרון שלטון החוק. הוא משבש את המבנה החוקתי והשיטתי. הוא פוגע באמון הציבור בשפיטה...שופט הנותן לטקסט מובן החורג ממשמעותו הלשונית חדל לעסוק בפרשנות..." (א' ברק, שם, עמ' 84-82).

          "אין השופט רשאי...להגשים מטרה שאין לה אחיזה, ולו הקלושה ביותר, בלשון החוק. מלאכת הפירוש אינה מוגבלת אך למלים, אך המלים מגבילות את הפירוש...ייתכן, שיינתן ללשון החוק פירוש מרחיב או פירוש מצמצם, רגיל או פירוש חריג, אך בדרך כלל יש למצוא נקודת אחיזה ארכימדית למטרה בלשון החוק"(ד"נ 40/80 פאול קניג נ' יהושע כהן פ"ד לו(3), 701 , 714-713).